היכן מתחיל האלפבית: מה האות ״א״ מלמדת על פונט עברי שלם.
בעברית הכל יושב מצוין. ואז נכנסת מילה אחת באנגלית, והעין מיד מרגישה שמשהו לא במקום. עוד לפני שהספקתם לזהות מה בדיוק.
זה קורה כמעט בכל בריף. שם המותג באנגלית, כותרת משנה בעברית, שורת תגית לועזית וסלוגן שמשלב בין השתיים. וברגע שהן נפגשות על אותו מסך, אחת מהן נראית כאילו הודבקה מעולם אחר.
הפונט הוא חלק מהדנ״א של המותג. הוא משדר מקצועיות, אמינות, חדשנות או חמימות עוד לפני שקוראים מילה אחת. וכשהעברית מדויקת ומאוזנת, אבל הלועזית מרגישה אחרת, השפה החזותית נשברת והמותג מאבד את העקביות שלו.
במאמר הזה נסביר למה זה קורה, מה הופך פונט לדו־לשוני אמיתי, ואיך בוחרים פונט לועזי תואם כשאין גרסה דו־לשונית.
למה השילוב נשבר, ולמה זה לא באשמתכם
התשובה הקצרה היא פרופורציות. מה שעובד מצוין בלועזית לא בהכרח עובד בעברית, ולהפך:
- גובה האותיות שונה. ללועזית יש אותיות גדולות, אותיות קטנות, ואותיות שעולות ויורדות מהשורה. לעברית יש גובה אחד כמעט אחיד. אותו גודל נקודה נותן שתי נוכחויות שונות לגמרי.
- המשקל נתפס אחרת. אות עברית סגורה ומלאה יותר, ולכן אותו משקל נראה כבד יותר בעברית מאשר בלועזית שלצידה.
- המרווחים משתנים. הקצב בין האותיות ובין המילים לא זהה בשתי השפות, וכשמכריחים אותן לאותו מרווח אחת מהן נראית דחוסה.
התוצאה היא טקסט שנראה כאילו הודבק משני עולמות שונים. ולא, זה לא בגלל שבחרתם רע. זה בגלל ששני הפונטים מעולם לא תוכננו לעמוד זה ליד זה.
האם הנך מעוניין/ת להסיר את הגופן מסל הקניות?